שטינר נ' ביטוח ישיר בע"מ ואח'

פסק דין

1. בפניי תביעה שעניינה תאונת דרכים אשר אירעה ביום 9/9/10 בין רכב התובע לבין רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע").

גרסת התובע, בכתב התביעה, כדלקמן: "רכב צד ג' שמספרו 21-378-10 יצא מחניה ופגע ברכבי מס' 58-031-61 בצידו האחורי ימני. התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותו של הפוגע". התובע צירף לתביעתו שרטוט שערך בו נראה רכבו כאשר הוא נוסע בנתיב הנסיעה ואילו רכב הנתבע, מסומן כיוצא בנסיעה לאחור, מתוך חניה. תצלומי רכבו של התובע מראים סימן של "חריטה" על גבי הפח בדלת ימנית אחורית לכיוון הכנף ימנית אחורית.

2.         גרסת הנתבע בכתב ההגנה היא כי בעת שהנתבע נסע לאחור, מן המקום בו חנה אל נתיב הנסיעה, נסע רכב התובע לאחור גם הוא, בהיותו בנתיב הנסיעה, ושני כלי הרכב פגעו זה בזה. לאחר הפגיעה, המשיך התובע בנסיעה לאחור וכך הגדיל את הנזק. הנתבע טען כי המדובר ברחוב חד-סיטרי ומשכך, לא תיאר לעצמו כי רכב יגיע בניגוד לכיוון הנסיעה, לכן גם עסק בבדיקת הכביש לימינו ובחלקו האחורי של רכבו ולא הביט לפנים ושמאלה.

הנתבע טען כי האחריות לאירוע התאונה על התובע בלבד.

הנתבע הגיש לעיון בית המשפט שרטוט שערך של מקום התאונה.

3.         בדיון מיום 31/1/11 העידו שני הנהגים המעורבים.

בתום הדיון, נדחה מתן פסק הדין לצורך הגשת אישור על אי-הגשת תביעה לחברת הביטוח על ידי התובע. אישור שכזה הוגש עתה לבית המשפט וכעת, בשלה העת ליתן פסק דין.

4.התובע תיאר, בתחילת עדותו, את נסיבות התאונה, בדומה לנטען בכתב התביעה, כך:

"נסעתי בנתיב החד סטרי...פתאום הגיח רכב שיצא מחניה ונתן לי מכה בצד".

בהמשך, מסר כי הגיע מביתו לכיוון בית הוריו.

כאשר נשאל מפורשות האם נסע לאחור בסמוך לפני התאונה, הכחיש.

במהלך הדיון, השמיע הנתבע הקלטה של שיחה שנערכה בינו לבין התובע. התובע אישר כי קולו הוא שנשמע בהקלטה.

אחר שנשמעה ההקלטה בה נשמע בבירור התובע, בשתי הזדמנויות לפחות, טוען כי יצא מחניה והספיק להתיישר לפני הפגיעה, ואחר שהתובע אישר כי קולו נשמע בהקלטה, בכל זאת שב התובע וטען "אני לא יצאתי מחניה, אני לא זוכר מה אמרתי לו, אני נסעתי ופניתי ימינה....הייתי צמוד לחניה, לא יצאתי מחניה ולא עצרתי את הרכב...אני לא יצאתי מחניה, נסעתי בכביש הוא בא ברוורס, והוא דפק אותי. אני לא זוכר שיצאתי מחניה, אני נסעתי ישר הוא בא ודפק אותי. לא יכול להיות שיצאתי מחניה כי הדפיקה היא מצד ימין".

מנגד, גרסת הנתבע אחידה ועקבית ולפיה, בעת שנסע לאחור, חזר התובע, אשר היה בנתיב הנסיעה המרכזי, בנסיעה לאחור ושני כלי הרכב נפגעו. הנתבע עמד על כך שהתובע הוא שנסע לאחור בכביש חד סטרי כאשר לדבריו, הן גרסת התובע בכתב התביעה ובדיון לפיה נסע כך סתם לפנים והן גרסתו בשיחתם המוקלטת כי יצא מחניה, אינן נכונות ואינן יכולות להתיישב עם הממצאים בשטח. מיקום החניות הוא כזה שלא היה לתובע די מקום לצאת לאחור מתוך חניה ולפגוע ברכב הנתבע בזוית שבו נפגע. כך גם לא ייתכן שנסע כך סתם לפנים, כי אז היה הנתבע מבחין בו, שכן עיניו הופנו כל העת אחורה וימינה, על מנת לוודא שכלי רכב לא מגיעים ברחוב החד-סטרי. לטענתו, לא צפה את נסיעתו לאחור של התובע ועל כן לא הבחין בו קודם לתאונה.

5.         נראה, אם כן, כי נמצאנו עומדים, בסופו של יום, עם שתי גרסאות סותרות, כאשר גרסת התובע עצמו אינה עקבית וקיימת סתירה מהותית בין גרסתו בכתב התביעה ובעדותו בפניי לבין זו שנשמעת בשיחתם המוקלטת של התובע והנתבע. התובע אישר כי קולו הוא שנשמע בהקלטה, אך טען כי אינו זוכר מה אמר לנתבע ועמד על גרסתו כי כלל לא יצא מחנייה. התובע לא סיפק כל הסבר, לא כל שכן, הסבר מניח את הדעת, לגרסתו הסותרת בשיחתו הטלפונית עם הנתבע.

במצב דברים, אין מנוס מלקבוע כי גרסת התובע, אשר נטל הוכחת התביעה הוא עליו, לא רק שלא הוכחה, אלא שהיא נסתרה והתוצאה היא כי התביעה נדחית.